בוייס (Vice), שיצרו קשר עם הקורבן באמצעות דואר אלקטרוני, מדווחים כי לורסאנובה הייתה כלואה במרפאה במשך חודש בגלל הנטייה המינית שלה ודחיה של האמונה האיסלאמית. היא גם אומרת שהיא הייתה כלואה במוסד צ׳צ׳ני אחר למשך ארבעה חודשים בידי הוריה. היא טוענת לכך שהיא עברה עינויים על-ידי מכר של אביה, לדבריה, שניסה ״לגרש רוחות רעות״ בזמן שהיא הייתה כלואה.
היא סיפרה במייל ל-Vice: ״הוא היה מכה אותי עם מקל במקלעת השמש (רשת עצבים בחלק האחורי של הבטן), לחץ על האזור הזה ומתחתיו עם האצבעות שלו. הוא הוריד את החצאית שלי עד המותניים ולחץ גם על האזור. הייתי צורחת מרב כאב, והא היה צועק תפילות. אמא ואבא שלי צפו במתרחש, אבל לא עשו שום דבר, למרות שביקשתי עזרה וביקשתי מהם שיפסיקו את זה״.
לורסאנובה גם טוענת לכך שאביה הזריק לה תרופה אנטי-פסיכוטית בלפחות 6 הזדמנויות שונות בסוף שנת 2018. ״הוא אזק את ידיי באמצעות אזיקים וקשר את רגליי עם סרט הדבקה. גם על הפה שלי הודבק סרט הדבקה. הוא אמר שהוא הולך להתייחס אלי כמו אל חיה, כמו אל כבשה. לאחר הזרקת האמינזין (תרופה אנטי-פסיכוטית), הייתי אמורה לישון ככה. הוא אפילו לא התיר את הרגליים והידיים שלי״.
לורסאנובה ברחה מצ׳צ׳ניה הודות לסיוע של ׳הרשת הלהט״בית הרוסית׳ וכעת מתגוררת במדינה אחרת. על-פי Vice, למרות בקשתה של לורסאנובה לחקור את המרפאה, ועדת החקירות הפדרלית של רוסיה טרם הגיבה.
צ׳צ׳ניה הינו אזור אוטונומי בפדרציה הרוסית ונהיה מוכר בגין תנאים קיצוניים באכזריותם כלפי אנשים להט״בים. סיפורים חדשותיים על עינויים של מיעוטים להט״בים מתפרסמים באופן קבוע. על-פי הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE), רוסיה מסרבת לשתף פעולה בחקירת הזוועות.
