התוצאות מפורסמות בכתב העת Body Image. החוקרים מציינים שהאופן שבו משתמשים בגריינדר – למפגשים מיניים חד-פעמיים – תורם לדימוי גוף שלילי. ״אנשים משווים ושופטים את עצמם באופן תכוף לעמיתיהם לפי המראה של אחרים, בין אם במפגש ובין אם במראה המלוטש במרחב הווירטואלי״ אומר אריק פיליס (Eric Filice), דוקטורנט למדיניות ציבורית וכותב ידוע.
״אפליקציות ההיכרויות שברו שיאים בפופולאריות שלהן בעשור האחרון ושינו באופן קיצוני את הדרכים בהן אנשים אינדיבידואלים מתחברים זה עם זה״, מסביר פיליס. ״הופתענו כשגילינו שסטיגמת המשקל מונצחת על-ידי משתמשים אינדיבידואלים באפליקציות, וגם נטבעת במבנה באפליקציה״.
משתמש באפליקציה יכול להגדיר את סוג הגוף בפרופיל שלו באפליקציה. אתה יכול להיות ׳חטוב׳, ׳ממוצע׳, ׳גדול׳, ׳שרירי׳, ׳רזה׳, או ׳מלא׳, אבל להיות בעל משקל עודף זה פשוט לא מוכר. רב המשתתפים במחקר תפסו ״משקל עודף״ כסטיגמה, כתווית שלילית שמצמידים למישהו. פיליס מרחיב: ״המשתתפים במחקר סיפרו על משקל הגוף או מראה הגוף שלהם ככזה הנבחן באופן, שכביכול, אינו תואם לביטוי המגדרי שלהם או להעדפות המיניות (אקטיבי/פסיבי) במהלך קיום יחסי המין״.
המחקר גם מצא שמעבר לסטיגמת המשקל, דימוי גוף שלילי נובע כתוצאה מההחפצה המינית והשוואות המראה. לפי פיליס, ריסון באופן כללי של השימוש באפליקציות היכרות לא יהיה אפקטיבי. ״רבים מהנחקרים שלנו רואים בגריינדר כמענה משחיט אך חיוני, שכן תקשורת במרחב הווירטואלי שימשה ככלי היסטורי ייחודי בעבור גברים הומוסקסואלים בעקיפה של מחסומים חברתיים, תרבותיים, ומשפטיים ביצירת קשרים במרחבים הציבוריים.
