אנה ברנאביץ׳ מונתה לנשיאה בפועל של סרביה בעקבות התפטרותו של הנשיא אלכסנדר ווצ׳יץ׳, ורשמה ציון דרך נוסף לייצוג קהילת LGBTQIA+ בבלקן. היא נכנסה לתפקיד ב־28 בספטמבר 2026, והפכה לאדם הראשון מחוץ לארון שמכהן כנשיא במדינה בבלקן. ברנאביץ׳ כבר רגילה לשבור תקרות זכוכית: ב־2017 הייתה לאישה הראשונה וללסבית המוצהרת הראשונה שכיהנה כראש ממשלת סרביה. אחרי שכיהנה כיו״ר הפרלמנט, היא מקבלת כעת את תפקיד הנשיאה באופן זמני, עד שהציבור יבחר נשיא חדש.
אבל ברנאביץ׳ מעולם לא רצתה שהנטייה המינית שלה תגדיר את הקריירה שלה. ״סרביה משתנה, והיא משתנה מהר״, אמרה כשמונתה לראשות הממשלה, והבהירה שאינה רוצה שיצמידו לה את התווית ״ראשת הממשלה הלסבית של סרביה״. במקום זאת, ביקשה למקד את תשומת הלב ב״יכולת, מקצועיות ואמינות״. הגישה הזאת באה לידי ביטוי גם ביחסה לזכויות LGBTQIA+. לדבריה, שינויי חקיקה, ובהם שוויון בנישואים, לא היו בראש סדר העדיפויות המיידי שלה. היא האמינה שמקומות עבודה טובים יותר, שכר גבוה יותר וביטחון כלכלי יהפכו את סרביה לסובלנית יותר. לשיטתה, משפחות צריכות להיות חופשיות מדאגה מתמדת לעתיד, ולא להיאלץ לחיות בצפיפות עם כמה דורות באותה דירה.
התמונה המשפטית בסרביה מורכבת. הומוסקסואליות היא חוקית, ויש חוקים האוסרים אפליה נגד אנשי קהילת LGBTQIA+ בתעסוקה, בדיור, בחינוך ובתקשורת. אנשים טרנסג׳נדרים יכולים לשנות את רישום המין במסמכים רשמיים, אך נדרשים קודם לקבל אבחנה פסיכיאטרית ולעבור טיפול הורמונלי. זוגות מאותו מין, לעומת זאת, אינם יכולים להינשא או לאמץ ילדים יחד. בעיני הפעילים שמותחים ביקורת על ברנאביץ׳, המגבלות האלה מוכיחות שנראות לבדה אינה מספיקה. הם מצפים ממנה לפעול יותר למען שוויון, במיוחד כמי שחיה עם בת זוג ומגדלת איתה בן.
ברנאביץ׳ גם הביעה תמיכה פומבית בקהילה. ב־2017 השתתפה במצעד הגאווה בבלגרד, והייתה הראשונה לעשות זאת בתפקיד ראש ממשלת סרביה. התפקיד החדש שלה מציב שוב מנהיגה מקהילת LGBTQIA+ בצמרת השלטון, אף שהבחירות צפויות להתקיים בתוך שלושה חודשים. לאחר פרישתו של ווצ׳יץ׳, על רקע מחאות נגד שחיתות, כהונתה כנשיאה עשויה להיות קצרה. המשמעות הסמלית שלה נשארת, וכך גם השאלה: האם הדרך לקבלה חברתית עוברת בביטחון כלכלי, בהגנות משפטיות חזקות יותר, או בקידום שניהם יחד?
מקורות
