זרז גדול לאלימות היא הכנסיה האורתודוקסית. קודם לכן, כמרים קראו לקיום הפגנות – באופן שליו, יש לציין. למרבה הצער, החלק האחרון לא נשמע. הכמרים עצמם לקחו חלק בהפגנה.

האווירה נעשתה אפלה כשהשעות חלפו. דגלי קשת הוצתו והרבה מהמארגנים נאלצו להתחבא מחשש לאלימות. "אנחנו מנסים לשרוד ולהמנע מהאנשים ששולטים ברחובות", ג'יורג'י טבגרי, מארגן מצעד הגאווה, אמר ל- 'רויטרז' (Reuters). "כמעט נהרגתי", הוא מספר על מצב שמכוניתו הייתה מוקפת בהמון.

קריאות מהכנסייה האורתודוקסית וקבוצות שמרניות לשבש את מצעד הגאווה הציתו ציד מכשפות אחרי המשתתפים במצעד. עיתונאים גם שילמו מחיר. והכל כדיי להבטיח שהחברה הגאורגית לא "תדרדר", לפי הכנסייה.

זה דפוס שניתן לראות בעוד מדינות במזרח אירופה. על חברה מסורתית להיות מוגנת מפני ערכים מערביים ליברליים. חשבו על הונגריה או פולין. לעתים קרובות אלו פוליטיקאים ומנהיגי דת עם נטיה לרעיונות התרבותיים שמקודמים ברוסיה על ידי פוטין.

מכאן שזו אינה הפתעה שהממשלה הגאורגית שפכה שמן על המדורה. ראש הממשלה איראקלי גריבאשוולי אמר כי חגיגות הגאווה "בלתי מקובלות עבור יותר מדי אנשים בחברה הגאורגית". הוא אפילו קישר את המצעד לנשיא לשעבר מעורר מחלוקת. כשנהיה בהיר כי הפגנת הנגד יצאה משליטה באופן איום, אמנם, לא הייתה לו ברירה אלא לגנות את האלימות. המשטרה תחקור לגבי מבצעי העבירה האלימים.

לבסוף, לקהל אלפי היריבים, שהורכב מכנסייה וקבוצה משולהבת פוליטית של גברים (לעתים עם נטיות ימין קיצוני), הייתה מטרה אחת: להביא לקץ את מה שהם ראו כחגיגות גאווה לא-גאורגיות.